פסק-דין בתיק עב"ל 36204-10-11

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקובס ונציגי הציבור מר יצחק רז ומר חיים שניר; בל 5543-07-10), אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר בדקירה בכף רגלו הימנית כתאונה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

2.         ההליך בבית הדין האזורי

א.        בית הדין האזורי קבע את העובדות הרלוונטיות לאחר ששמע את העדויות שהובאו בפניו.

להלן העובדות:

ב.         המערער, יליד 1945, עבד כאיש תחזוקה בגן הלאומי "ציפורי" (להלן - האתר). המערער מאובחן כחולה כרוני במחלת הסוכרת.

ג.         המערער טען בבית הדין האזורי, כי ביום 13.7.09 חש ברע בכף רגלו הימנית  והבחין בחור בסוליית הנעל שלו ובכף רגלו הימנית. לטענתו האירוע ארע לו בעבודה.

ד.         כעבור יומיים לאחר האירוע הנטען, ביום 15.7.09, המערער פנה למרפאת קופת החולים, וסיפר לרופאה התורנית כי יום לפני כן נדקר על ידי מסמר בכף רגל ימין וממצאי הבדיקה הצביעו על: "נפיחות ואודם בכף רגל ימין, פטרייה ישנה בציפורניים וכף הרגל". המערער קיבל טיפול רפואי והתבקש להגיע להמשך טיפול למחרת היום.

            המערער הגיע ביום 19.7.09 פעם נוספת לקופת חולים ונבדק על ידי רופאת המשפחה שלו. ממצאי הבדיקה היו:

" חולה סוכרת עם כל סיבוכיה עקב היענות נמוכה לטיפול וחוסר שיתוף פעולה. פנה למרפאה עקב INFECTED DIABETIC FOOT "

ה.        המערער אושפז באותו היום בבית החולים "העמק" זאת עד ליום 30.7.09. במהלך האישפוז עבר " ניתוח לקטיעת רגל שמאל תחת גובה הברך במהלך תקין". (ההדגשה אינה במקור, צ.ל. - רגל ימין).

ו.         ביום 23.8.09 המערער פנה אל רופאת המשפחה אשר כתבה בסיכום הביקור כך: " כל המעוניין - המטופל פנה ב-15.7.09 למרפאה לאחר שלדבריו נפצע תוך כדי עבודה ממסמר ברגל. נבדק על ידי רופא תורן במרפאה. ראה ביקור  מיום 15.7.09 - אין טופס 250".

            ביום 18.5.10 הוצא למערער אישור נוסף מרופאת המשפחה והרופאה קובעת:

" ברקע סכרת על כל סיבוכיה. בחודש יוני 2009 בוצע אמבוטמציה של גפה תחתונה ימנית ...."

בית הדין האזורי מציין, כי למערער לא הוצא טופס בל 250 וכן כי מסמכי הנוכחות במקום העבודה מעידים, כי המערער לא היה בעבודה במועד האירוע - 13.7.09.

3.         בית הדין האזורי בהסתמך על הראיות והעובדות שהובאו בפניו קבע, כי המערער לא הוכיח אירוע בעבודה.

            בהכרעתו זו ביסס בית הדין האזורי את מסקנותיו הן על התיעוד הרפואי והן על העובדה, כי מן המסמכים של מקום העבודה עולה כי המערער לא נכח כלל באותו היום בעבודה. כמו כן, בית הדין האזורי התרשם מן העדויות שנשמעו בפניו.

            בית הדין האזורי ניתח אחת לאחת את עדויות המערער, עדות רעייתו ועדות סגן מנהל האתר.

            בית הדין קמא העדיף את עדותו של מנהל האתר, מר יגאל יונש, על פני עדותו של סגן מנהל האתר מר ראובן ריבן.